תהליכי חיים שלובשים צורה

מבקשת להזכיר חיבור פנימי, מעבר לקולות החיצוניים, לפחדים ולהרגלים שהפכו לכלא. נשברה בשריפה. הודבקה מחדש שבר אל שבר. הזהב שבסדקים אינו מסתיר את השבר, אלא מגלה את האור שבוקע מבפנים.

על עצים יבשים פורחת פריחת פורצלן לבנה שאינה נובלת, לזכר הנרצחים והנחטפים בשביעי באוקטובר. ובתוך החושך נולדה לנו שקד, אור.

שני צדדים שונים נפגשים, כל אחד שלם בדרכו. ביניהם נוצר מרחב משותף, לא פשרה, אלא מהות חדשה שהיא גם וגם.

המים זורמים, ממשיכים. רגע אחד, טיפה בזמן. והזרימה נמשכת.

גוף שהוא כלי. בתוכו מים, ובתוכו חיים.

חרס ושעווה. אחד מתקשה באש, השני נמס בה. ובכל זאת, שכבה על שכבה, הם מחזיקים זה את זה.

מה שנישא, מונח.

החומר הוביל, הידיים עקבו. תנועה מבפנים, מתפתלת, מחבקת, מחפשת. בשריפת ראקו האש המשיכה.